29 יולי 2014

הכתבה שפורסמה - עו"ד לדיני משפחה

כלי התקשורת ובהם חדשות 2 עסקו לאחרונה בהחלטת בג"ץ, לפיה בית הדין הרבני לא יוכל לכפות ברית מילה, והסמכות שתדון בנושא היא בית המשפט לענייני משפחה. בג"ץ קיבל עתירה של אישה שסירבה למול את בנה. בהחלטה נקבע כי לבית הדין הרבני אין סמכות להורות לה לבצע את המילה בבנה. שבעת השופטים קבעו ברוב של שישה מול אחד, שעל הבעל, שמנהל נגד האישה הליך גירושין, יהיה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה אם הוא מעוניין למול את בנו.

קודם לפנייה לערכאות העליונות, חייב בית הדין הרבני את האישה למול את הבן ואף לקנוס אותה ב-500 ש"ח בעבור כל יום שבו לא תעשה זאת. האישה טענה, כי היא לא מעוניינת להטיל מום בבנה. השאלה הגדולה שהתנהלה בדיון בבית המשפט היא סמכותו של בית הדין הרבני אם למול את הילד, ולא העיסוק במהות.

נושא זה עבר מבית הדין הרבני באזור נתניה לבית הדין הרבני הגדול (ערכאת הערעור על בתי הדין הרבניים) ומשם לבית המשפט העליון ולבג"צ. השופטת מרים נאור, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, הייתה אף היא חלק מהשופטים.

האם הנושא צריך להיות חלק מתביעת הגירושין?

האם בית הדין הרבני מוסמך להכריע במחלוקת בין הורים בנוגע לעריכת ברית מילה, תוך כדי הליך גירושין? בתור עורך דין לדיני משפחה, ברור שהנושא מורכב מאוד, כפי שניתן להבין ממקרה זה. אם זוג מעוניין להתגרש, העניין צריך להידון בבית הדין הרבני. עם זאת, נושאים הסובבים את הגירושין כמו הסדרי ראייה ומשמורת אינם נכרכים במסגרת הגירושין. במקרה המתואר, הדיון הוא לא אם צריך למול את הבן – משום שכולם הסכימו שיש לבצע ברית מילה. הדיון האמיתי היה אם הנושא הוא חלק מתביעת הגירושין.

גירושין

עורך דין לדיני משפחה (David Castillo Dominici)

מדוע בית הדין הרבני הגדול חייב את האישה למול את בנה? למעשה, טענתו הייתה שהעותרת עושה שימוש בברית המילה כדי ללחוץ על האב להסכים לדרישותיה בעניין הגירושין. במילים אחרות, "ידיה לא היו נקיות", והיא ניסתה לבצע מעין מניפולציה. האב טען כי בזמן שהילד היה בר ברית מילה, זאת לאחר שנולד פג, האישה לא טענה שאינה מעוניינת בברית מילה. גם מעיניו של עו"ד לדיני משפחה, הדבר נראה מוזר, שכן הוא משקף את ה"מניפולציה" שלה על חשבון הילד.

בבואו לדון בסוגיה זו, מביט בית המשפט על טובת הכלל יותר מאשר על טובת הפרט. לטענתו, טקס ברית המילה הוא חלק מהעדה היהודית. גם דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הושמעה כאן, וזה טען שיש להעביר את הבן ברית מילה, גם לפי המבחן הדתי וגם לפי מבחן המוסכמות החברתיות. יחד עם זאת, הסמכות לדון בנושא שייכת לבית הדין לענייני משפחה לטענתו, ולכן על בית הדין הרבני לבטל את פסיקתו.

מקור הסמכות לדיון זה

מקור הסמכות לדיון בנושא הוא סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בסעיף זה לא מוזכרת במפורש ברית המילה, אבל מוזכר כי על ההורים "לדאוג לצרכי הקטין". הפרשנות מסבירה שההורים צריכים לבצע מה שיגרום לקטין טוב. מקרה זה מדבר על אקט פיזי בגופו של הילד, אבל השאלה הנשאלת היא אם אותו אקט, יטיב בסופו של דבר עם הבן.

המקרה בכתבה מתאר שני הורים לילד הנמצאים בעיצומו של הליך גירושין, וראוי לדבר על מחלוקות דומות שקיימות במקרים שבהם ההורים אינם מצויים בהליך גירושין, אלא במחלוקת סביב עניין זה בלבד. כאן נשאלת השאלה מה המקור שאליו צריך לפנות ומהם השיקולים שיש לשקול כדי לקבל את ההחלטה. באופן כללי, אנו מונחים על פי הגישה הדתית, ואם עניין זה יגיע לערכאות שיפוטיות במדינת ישראל, יבוצעו שני מבחנים – המבחן הדתי שבו יהיה על ההורים למול את בנם, ומבחן המוסכמות החברתיות, שם הדבר נתון לדיון.

השאר תגובה

*